יום חמישי, 22 בדצמבר 2016

ברכותיי - סוף סוף השגת! איך ההרגשה?

מזל טוב, קיבלת בדיוק את מה שרצית! אתמול זה התגשם. 


(* אם התגובה הראשונית שלך הייתה  בסגנון של "בלתי אפשרי" או "קשה לי להאמין..." אז קיבלת פה אחלה סימן אזהרה לעבוד איתו.)

אז הגיע הבוקר שאחרי, זמן להתעורר.... בוקר טוב! איך זה מרגיש? איך זה נראה? איפה זה קורה?

ורגע, למה אני בכלל שואלת אותך את זה?

הרבה פעמים אנחנו רוצים ליצור משהו במציאות שלנו, ומתמקדים ברגע שזה יקרה. אולי בכמה דקות שאח"כ. אבל לא מעבר. אבל השינויים הגדולים שאנחנו מבקשים ליצור משפיעים לנו על החיים, הרבה מעבר לרגע הראשון.

אז השאלה היא, איך זה מרגיש אחרי הפסגה, אחרי ההיי שמגיע עם להשיג את מה שכ"כ רצית?

אם קל לך לדמיין את הבוקר שאחרי, את איך זה מרגיש ואיך החיים נראים, וזה גם מרגיש טוב, ממש טוב, אז יש פה אינדיקציה חזקה לכך שיש התאמה - בינך ובין המטרה.

אבל לא תמיד זה קל. לפעמים זה בלתי אפשרי.
או שלפעמים הדמיון דווקא כן עובד אבל ההרגשה היא לא כזאת שונה. נגיד, אם קיבלתי את הקידום וההעלאה שרציתי, אבל אין שום הבדל באיך שאני מרגישה כשאני קמה בבוקר והשגרה שלי פחות או יותר זהה, כך שלא ייצרתי עוד התלהבות, שמחה, הנאה או רוגע בתהליך ההגשמה.

מה זה בעצם אומר? אנחנו חווים את העולם דרך התחושות ודרך הרגשות שלנו. אין שום משמעות לשינוי בחוץ אם הוא לא יתורגם באיזשהו שלב לשינוי בהרגשה. גם המעבר מצריף לבית המפואר ביותר, לא יעשה שום הבדל בחיים שלנו אם לא נחווה אותו דרך החושים ובאמצעות הרגשות שלנו.

אני מזמינה אותך לצאת למסע כזה בדמיון (ואם זה קצת קשה לעשות אותו לבד, ניתן לעשות אותו בקליניקה שלי ביחד) ולראות מה היום שאחרי מגלה לך...


יום רביעי, 7 בדצמבר 2016

המודט והנזיר: סיפור זן עם מסר מעניין

זה לא מה שאתה עושה... אלא האיכות של העשיה שקובעת את התוצאה

סיפור עתיק מספר על מודט (אדם העושה מדיטציות) שהשקיע שנים בלמדוט עם מנטרה ספציפית, עד שהגיע לרמה בה התחיל ללמד.

אמנם, צניעותו של המודט היתה רחוקה מלהיות מושלמת, אך המורים במנזר בו התגורר לא היו מודאגים מכך.

לאחר מספר שנים מוצלחות כמורה, המודט לא הרגיש שנותר לו עוד מה ללמוד מאיש, אבל כששמע על נזיר מפורסם שמתגורר בסביבה, ההזדמנות היתה מרגשת מכדי לוותר עליה. הנזיר חי לבד על אי באמצע האדם, אז המודט שכר איש עם סירה לחתור אל האי.

משהגיעו, המודט גילה כבוד רב כלפני הנזיר הזקן. הם שתו תה יחד והמודט שאל את הנזיר לגבי הפרקטיקה הרוחנית שלו. הנזיר ענה שאין לו פרקטיקה שכזו, למעט מנטרה שהוא חוזר עליה שוב ושוב לעצמו. המודט היה מרוצה, היות וזו היתה אותו מנטרה שהשתמש בה בעצמו - אך כשהנזיר הגה את המנטרה בקול רם, המודט נחרד. "מה קרה?" שאל הנזיר "אני לא יודעת מה להגיד, אני חושש שבזבזת את כל חייך. אתה הוגה את המנטרה לא נכון!"

המודט נתן לנזיר את ההגייה הנכונה והנזיר היה מאד מרוצה וביקש להישאר לבד על מנת שיוכל להתחיל ולתרגל מייד. המודט חזר בסירה על פני האגם ובדרכו, הרהר בגורל העצוב של הנזיר. "איזה מזל שבאתי. לפחות יש לו מעט זמן לתרגל באופן נכון, לפני שימות."

בדיוק אז, שם המודט לב שמשיט הסירה נראה המום. הוא הסתובב כדי לראות על מה המשיט מסתכל וראה את הנזיר עומד, ביראת כבוד, על פני המים, ליד הסירה.

"סלח לי, בבקשה. אני שונא להטריח אותך, אבל שכחתי את ההגייה הנכונה שוב. האם תוכל לחזור עליה עבורי?" "אתה ללא ספק לא זקוק לה," גמגם המודט, אבל האיש הזקן התעקש בנימוס עד שהמודט אמר לו שוב איך להגות את המנטרה. 

הנזיר חזר ואמר את המנטרה בזהירות רבה, לאט, שוב ושוב, כשהלך על פני המים חזרה אל האי.

יום ראשון, 27 בנובמבר 2016

לעשות שינוי: איך הופכים שינוי מדבר קשה לדבר קל (ואפילו מובן מאליו)

כשלא טוב לנו, אבל גם לא ממש ממש רע, נורא קשה לנו לעשות שינוי.

כי מי בעצם מבטיח לי שאחרי השינוי יהיה יותר טוב?
וכרגע אפשר להסתדר עם מה שיש... אז נכון שאולי אני רוצה יותר, אבל בעצם, הפחד מהשינוי מאפיל על הרצון לעשות שינוי.
נשמע מוכר? לרובנו קשה מאד לעשות שינוי כשעדיין אפשר להסתדר "עם מה שיש".

אז איך בכל זאת צוברים מומנטום כדי לעשות את השינוי?
הכל מתחיל בשאלה "למה?".

למה באמת לעשות את השינוי הזה, מה זה ייתן לי?
האם באמת קוסם לי להשיג את מה שאני רוצה?
איך זה הולך להרגיש להשיג את הדבר הזה?
והתשובה לשאלה הזאת צריכה להגיע מהלב, מהרגש, ולא מהשכל.
אנחנו צריכים להרגיש תשוקה אמיתית, רצון חזק ואמיתי להגשים את הדבר הזה בחיינו.

כשיש לנו את התשוקה האמיתית הזאת, את התשובה ל"למה", נהיה הרבה יותר קשה להסתדר עם מה שיש, הרבה יותר קשה לקבל את זה שאנחנו לא פועלים כדי להביא אל חיינו את מה שאנחנו רוצים.
כשהפוקוס הוא על מה שאקבל ולא על מה שאולי אפסיד,
כשהפוקוס הוא על שפע היתרונות שיש בללכת על מה שאני רוצה,
נהיה הרבה יותר קל, לפעמים עד כדי מובן מאליו, שהגיע הזמן... לעשות שינוי.
אז תתחילו מהלמה. תתמקדו. תצבעו את התמונה שאתם רוצים בצבעים הכי חזקים,
שימו לב לאיך זה מרגיש, בגוף ובנשמה, ואח"כ לכו ותעשו את הצעד הקטן הראשון בכיוון.
אתם עומדים לגלות שהוא הרבה יותר קל משחשבתם קודם 

יום ראשון, 20 בנובמבר 2016

מאיפה לוקחים את האומץ ללכת בעקבות החלום?

ללכת אחרי מה שאנחנו באמת רוצים, בעקבות הקריאה של הלב, מעלה חששות רבים:
בד"כ מדובר בשינוי באורח החיים, לעיתים קרובות זה כולל עזיבת מקום עבודה בטוח, אולי מערכות יחסים שאינן משרתות אותנו עוד או גובות מאיתנו מחירים שאיננו רוצים לשלם...

ותמיד, במעבר מהמוכר והידוע אל הלא ידוע, יש פחד, חשש. ואלו יכולים להיות ממש משתקים.

הדרך אל השחרור: לצלול אל תוך הפחד
עלינו להיות מוכנים לפגוש את המקום האפל הזה, של הפחד והחשש, במחשבות שלנו.
להתמודד איתו. לראות את התרחיש הכי גרוע. לנשום למרות הכיווץ, להישאר שם למרות שזה מאד לא נעים.
ברגע שניכנע למקום הזה במחשבות שלנו ונחווה אותו בתחושות שלנו, נוכל לעשות איתו שלום ולשחרר אותו, וכשנעשה את זה - נגלה שנטלנו ממנו את הכוח שהיה לו עלינו.
לאחר שנעשה את זה, נגלה שהמצב המאיים כבר לא יכול לאיים עלינו באותו האופן, כי ראינו את המפלצת. הסתכלנו לה ב"לבן של העין".
רובנו לא עושים את זה, וכשעולה החשש מהנורא מכל, הפחד שמדגדג ומבקש התייחסות, אנחנו מנסים להידבר איתו, או "לחשוב חיובי" או פשוט ממש מתאמצים למצוא הגנות ולהראות לו שאין לו מקום... ולספק לעצמנו ביטחון כנגד המצב הזה, הנוראי, העתידי.

מה בעצם פוגשים שם, כשמתעמתים עם הפחד הזה?
פוגשים באם כל הפחדים, הפחד ממוות פיזי ו/או רגשי. מאחורי הבושה, הכאב, אי הנוחות, תחושות הכישלון והאכזבה, אנחנו פוגשים את הפחד הבסיסי לחיות חיים ששקולים למוות או פשוט לחדול מלהיות.
להתיידד עם המקום הזה, האפל וחסר התקווה, בו כל הדברים מסתיימים (או נמשכים לנצח בתהום אפלה) זו אחת המשימות המאתגרות והקשות ביותר שתוכלו לקחת על עצמכם. אבל הפירות של ההתמודדות הזו, תחושת החופש והקלילות שתפגשו מהצד השני, יתמכו בכם ויעזרו לכם להגשים את ההפך הגמור מהמצב הזה.
אחרי שתחוו את הריק, הלא-כלום והכליה, אחרי שתתמסרו, האור פשוט ימשוך אתכם אליו, בקלות ובטבעיות שכזו... הייעוד שלכם יקרא לכם. ואז, הו אז, יהיה הרבה יותר קל להיענות לקריאה...
בצלילות הזו תוכלו לזהות את המוות שקיים כל יום, כתוצאה מההתנגדות למימוש הרצונות האמיתיים שלכם. תוכלו לראות שההתעקשות לשמור על הבטוח והמוכר גובה מחירים יקרים מכפי שאתם (אולי) מעוניינים לשלם... ומהמקום הזה, לעשות בחירה חדשה, חופשית מפחד.

יום שני, 14 בנובמבר 2016

איך להפסיק את השיח הפנימי השלילי שלי עם עצמי?

אם מישהו אחר היה מדבר אלינו כמו שאנחנו מרשים לנו לדבר אל עצמנו לפעמים, רוב הסיכויים שהיינו "מפטרים" אותו מהחיים שלנו... אבל כשזה הקול הפנימי, אנחנו מקשיבים לו. שוב ושוב. 
מדובר על הקול הפנימי הזה, ששופט ומבקר אותנו, לעיתים קרובות באמצעות מילים מאד לא יפות, כאלה שגורמות להתכווצות ולתחושה לא נעימה... 

מאיפה מגיעה הביקורת הפנימית הזו?
שיח פנימי שלילי מגיע ממחשבות שיש לנו, שאנחנו פשוט מאמינים בהן ולא עוצרים לרגע, לשחק את תפקיד החוקר וממש לבדוק, האם הן באמת נכונות.

דיפאק צ'ופרה שואל "מי אתה? האם יש לך תשובה?" במטרה לעורר אותנו לשים לב למי אנחנו לא, בעצם. אנחנו לא השגיאות שאנחנו עושים, אנחנו לא הפעמים שאנחנו לא נחמדים, או מתנהגים בצורה שנראית לנו "לא בסדר". 

וכל זמן שאנו מזדהים עם השגיאות שלנו, והטעויות שלנו, והרגעים הפחות מוצלחים שלנו, אנחנו מפספסים את התמונה הגדולה יותר. 

איך יוצאים מהלופ?
אנחנו רוצים להגיע למצב שכשהקול הפנימי מדבר, אנחנו לא לוקחים את מה שיש לו לומר כמובן מאליו, אלא מפקפקים. בודקים האם זה באמת נכון והאם מתאים לנו "לקחת אלינו" את מה שהקול הזה אומר.
כדי לעשות זאת, צריך ליצור מרווח בין הקול שמדבר, לעצמי שמקשיב לו. ממש לשים לב לאני שמקשיב לקול הפנימי.

2 דרכים קלות ומומלצות ליצירת מרווח בינינו לבין הקול הפנימי:

1) לחזור על מנטרה הפשוטה "הנני" תוך כדי התמקדות בנשימה. לשים לב למה קורה, לתחושות בגוף. לשים לב ש"הנני" זה לא שטף המחשבות הבלתי פוסק. שיש "הנני" גם בלי זה...

2) להתבונן בנו מבחוץ. כן, ממש ככה. איפה שאתם נמצאים עכשיו, קחו את המודעות שלכם החוצה, ותסתכלו בעצמכם מאחור, איפה שאתם ישובים, שוכבים או עומדים... ממש תראו את עצמכם, מקשיבים לקול הזה... ואת הקול ממשיך לפטפט. אומר לכם דברים ששמעתם כבר אלפי פעמים. אולי שאתם עצלנים, אולי שצריך לזוז מהר, שאין זמן? ממש תקשיבו למה שהוא אומר ואז פשוט תשאלו את עצמכם "האם זה באמת נכון?". 

השיטות הסופר-פשוטות האלה, כשמתרגלים אותן, יכולות להביא להקלה עצומה. כשאנחנו כבר לא מאמינים לקול הזה, משהו משתחרר אוטומטית, וחוויה חדשה מגיעה. 

התחברת? מי שמרגיש צורך בכלים נוספים ובעזרה ליישם אותם, מוזמן ליצור קשר לשיחת ייעוץ ללא התחייבות.

באהבה!

יום שבת, 12 בנובמבר 2016

אבל מה אם אתאכזב?

מכירים את המשוואה של "אם אקווה, אתאכזב."?

מי מאיתנו לא ציפה למשהו והתאכזב כשזה לא קרה? כשיש ציפיות, יש אכזבה. והאכזבה יכולה להיות מאד כואבת. עד כדי כך שלפעמים, נחסום את עצמנו מלהרגיש, נחסום את עצמנו מלרצות.

אז מה בעצם קורה שם, עם גברת אכזבה? השיעור שהיא לימדה רבים מאיתנו כשפגשנו בה היא פשוט לא לצפות, להתנתק... לרצות פחות...

אין לי מושג מה אני רוצה

הרבה פעמים, התנתקות מהרגשות שלנו מעידה על קיום מנגנון הגנה מאכזבה ומהרגשות הקשים שנלווים לתחושת כישלון.
המנגנון הזה רוצה בטובתנו, אבל התוצאה בפועל שהמנגנון מייצר היא חיים רדודים יותר מבחינה רגשית, עם הרבה פחות שמחה והתלהבות.

אבל מה אם אתאכזב?

אז כן, לרצות ולהתאכזב זה לא נעים. אבל אני מזמינה אתכם להסתכל על התמונה הגדולה יותר, על מה שקורה כשלא רוצים בכלל ומתנתקים מהרגש, על מה קורה כשמוותרים. האם זה באמת יותר טוב?

אבל יד ביד עם האכזבה על כך שלא קיבלנו את מה שרצינו, יש שם גם מתנה, שיעור בשבילנו. לפעמים האכזבה כ"כ חזקה ודומיננטית שאנחנו מפספסים את המתנה שהגיעה, וחבל! היא באמת שם.

אז מה אפשר לעשות? לייצר משוואה חדשה, שתהדהד עם התחושות הפנימיות שלכם. ממש כזאת שתתגבר בעוצמתה על המשוואה הקודמת. לדוגמא, המשוואה "אם יש אכזבה, יש גם מתנה ושיעור יקרי ערך שם, במיוחד בשבילי!" יכולה לגרום לנו להתחבר אל עצמנו ואל הרגש, ולהרשות לעצמנו לחלום, וגם להגשים.




יום שלישי, 1 בנובמבר 2016

איך לזמן לעצמך את הלקוח המושלם (לפרילנסרית ולעצמאית שבתחילת הדרך)

בהתחלת הדרך העצמאית שלך?
כמה זמן את משקיעה במחשבה על לקוחות חדשים?
על איך להשיג אותם, איפה הם נמצאים ואיך את יכולה להביא אותם אלייך?

יציאה לדרך חדשה כזאת בד"כ מלווה בחששות כבדים, מכל הסוגים והמינים.
תוסיפי לזה את העובדה שתמיד יש המון דברים שצריך לעשות שלא קשורים ישירות לעיסוק שלך: שיווק, גבייה, ניהול... וככה יוצא שהחיפוש אחרי לקוחות חדשים, גם באופן אקטיבי וגם במחשבה, הופך להיות מקור לדאגה, לאי נחת ולמתח.

כשחסר דיוק בחזון שלנו, מה שקורה הרבה בתחילת הדרך, יוצא לפעמים לעבוד עם לקוחות שהם פשוט מעצבנים. לא מתקשרים בגובה העיניים, באים בהמון דרישות ולוקחים המון אנרגיה וזמן. לא כיף!

אז במקום להתמקד במה שיש, או במאמצים לשפר את המצב הקיים, אני מזמינה אותך לחשוב על המצב הרצוי. ובפרט, על הדברים הבאים -

קווים לדמותו של הלקוח המושלם שלך: איך הוא מתנהג כלפייך? כיצד אתם מתקשרים ביניכם? באיזו תכיפות אתם מתקשרים? מה סגנון הדיבור שלו? המראה? איך את מרגישה כשאת חושבת עליו?

העבודה המושלמת: בכמה שעות עבודה מדובר? איך העבודה עם הלקוח המושלם מרגישה? ממלאת, מספקת, משמחת, מאתגרת? באיזו אווירה את עובדת?

התשלום: כמה את רוצה לקבל עבור שירותייך? באיזה אופן את מקבלת את זה? מתי? איך זה מרגיש?

הכלל הוא: ככל שיהיו לך יותר פרטים - יותר טוב. ככל שתהיי יותר ספציפית, התמונה בראש תתבהר. וככל שהתמונה מתבהרת, קל יותר להתחבר לרגשות החיוביים שמגיעים עם הלקוח המושלם, שהעבודה איתו מושלמת והתשלום מספק ומתקבל בקלות ובהנאה. תתמקדי ברגשות החיוביים האלה, תנשמי עמוק לתוכם, שימי לב לתחושות שלך, למה שעולה...

כאן טמון המפתח. מהמקום הזה את מזמנת, לא סתם לקוחות ועבודה, אלא בדיוק את מה שאת באמת רוצה.

התחברת? את מוזמנת בחום לפגישה ממוקדת בה נעשה את התהליך ביחד ונשחרר את מה שעוצר אותך מלזמן לעצמך את הלקוח המושלם כבר היום.

יום שישי, 14 באוקטובר 2016

נמאס לי!!! מה עושים כשמה שלא עושים, שום דבר לא מצליח?

ההרגשה הזאת של "נמאס לי! מה לא עשיתי, מה לא ניסיתי, שום דבר לא הולך ופשוט נשבר לי" היא חלק כמעט בלתי נמנע מחיים של עשייה, זימון והגשמות.

למרות שהתחושה הראשונית שמתלווה להרגשה הזאת היא שמשהו לא בסדר, אפשר (וכדאי) להסתכל עליה בצורה אחרת, כהרגשה שמאותתת שאנחנו בתהליך, ושהגיע הזמן לעצור ולבחור דרך קלה יותר בהמשך.

אז איך לוקחים הרגשה קצת מבאסת והופכים אותה למנוף להתקדמות?

שלב ראשון: לתת לתסכול את המקום שלו.

הקול הפנימי הזה, שאומר שמשהו לא בסדר, שהדברים צריכים להיות אחרת ממה שהם בפועל, ימשיך לדבר ולדבר עד שיתנו לו מקום. עד שיקשיבו לו. זה לא אומר שהוא צודק, רגשות שליליים לא מנבאים את המציאות העתידית שלנו, הם אינדיקציה לדיאלוג פנימי שלנו, וכדאי לא לקחת כל דיאלוג כזה יותר מדי ברצינות... נקודה קטנה למחשבה: כמה פעמים האמנתם שמשהו שלילי מסוים יקרה והוא לא קרה (או שקרה משהו עדין יותר, כזה שלא באמת היה צריך להדאיג אתכם כ"כ?).

שלב שני: לשים לב. ההרגשה הזאת מבקשת לעשות STOP.

בשלב הנמאס לי, אנחנו בעצם נמצאים בעיצומו של ויכוח עם המציאות והכעס הוא למעשה אינדיקטור לצורך שלא קיבל מענה. בפועל, זו הזמנה להיזכר בחוק המאמץ המזערי, שמזכיר שיש נתיב (יחסית) נטול מאמץ אל המקום שאתם מעוניינים להגיע אליו.

שלב שלישי: לבחור בנתיב אחר. 

עם ראש ולב שקטים ונקיים יותר, פתאום מתחילים לשים לב לדרכי פעולה נוספות, אחרות, כאלה נתיב שההליכה בהן כרוכה בפחות מאמץ. אפילו אם הדרך האלטרנטיבית לא בהכרח מופיעה מיד. אם יש קצת המתנה, זו יכולה להיות הזדמנות נפלאה לתת לראש לנוח קצת. חשוב לזכור שחוסר פעולה עדיף מעודף פעולה שמונעת מלחץ ומתסכול. 

יום שני, 10 באוקטובר 2016

איך חוק המשיכה עובד?

חוק המשיכה - החוק הקסום שמבטיח לנו שחשיבה חיובית תביא שפע של דברים טובים אל חיינו, הגיע אל התודעה של רבים בעקבות הסרט "הסוד" שיצרה רונדה ביירן. הסרט הביא ביקורות רבות כגון: "האם כל מה שאני חושב יוצר מציאות? האם אני יכול ליצור הכל? ברור שזה לא נכון!" ומצד שני, שימש גם כמקור השראה לאנשים רבים...

אז הנה 3 תשובות לשאלות נפוצות על חוק המשיכה, למתחילים ולמתקדמים.

איך חוק המשיכה עובד?
למחשבות שלנו יש אנרגיה, ואנרגיה זו מושכת אלינו עוד מחשבות מהסוג שכבר חשבנו.
לרגשות ולהרגשות שלנו יש אנרגיה, ואנרגיה זו מושכת אלינו עוד רגשות מהסוג שאנו כבר מרגישים.

מהי אנרגיית הבריאה?
אנו חיים ביקום שמורכב מאנרגיה. מה שנראה לנו כחומר מוצק אינו חומר מוצק והמדע חושף טפח אחרי טפח איך אנחנו מושפעים ומשפיעים על האנרגיה הזאת.

ממה מושפע חוק המשיכה כשאנחנו לא במודעות? 
זו, לדעתי, אחת השאלות הכי מעניינות מה 'נמשך' אל חיינו, לדוגמא, כשאנחנו ישנים, או פשוט נמצאים במצב שבו אין אף רגש חזק (או חלש...) שמניע את חוק המשיכה?
ובכן, כשאין אנרגיה דומיננטית שממגנטת אלינו אנרגיה דומה, אנחנו למעשה מושפעים ע"י מה שחשבנו והרגשנו בעבר. האנרגיה שהמחשבות והרגשות שלנו יצרו ממשיכה לנוע ולפעול את פעולת המשיכה שלה.


יום ראשון, 9 באוקטובר 2016

מהי הדרך המהירה ביותר למגנוט מציאות חדשה?

"הסבלנות מרה היא, אך פירותיה מתוקים." 
אבל מה קורה כשנגמרת לנו הסבלנות ואנחנו רוצים לראות תוצאות כאן ועכשיו? 

במקרים רבים, במיוחד כשמה שאנחנו מבקשים למגנט הוא לא טריויאלי כ"כ עבורנו, מדובר בתהליך. ותהליכים לוקחים זמן. 
משלב ההגדרה המדויקת, דרך שלב ההתנגדויות (בו אנחנו בד"כ מגלים כל מיני אבנים קטנות שמנעו מאיתנו להשיג את מה שרצינו עד היום..) ועד לשלב הקבלה, יכול בהחלט לעבור לא מעט זמן. 
וזה יכול לקרות גם אם אנחנו מאוד רוצים ומאד חרוצים...

אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לזרז את התהליך?
להחליט שאנחנו הולכים לקבל. ממש כך. להודיע ליקום ולכל מי שמעוניין לשמוע, שכך וכך הולך לקרות לנו/שאנחנו הולכים להגשים ולעשות כך וכך. כן, גם אם המחשבה על יציאה בהודעה כזאת גורמת למין צביטה בבטן.

ומרגע קבלת ההחלטה, לדעת שזה מגיע. לא להאמין, לא לקוות, לא לחשוב שאולי.
לא. ממש לדעת, שמה שהחלטתם הולך לקרות. זו המציאות החדשה שעומדת להתממש לנגד עיניכם. בלי סימני שאלה.
ואם יש סימני שאלה כאלה, לחקור אותם (לדוגמא, ע"י שאלות כמו: מאיפה הם באו? מה הם מנסים לספר? ממה הם מגנים עליי?) עד שהם הופכים לסימני קריאה.

ידיעה פנימית חזקה היא עוצמתית פי כמה מאמונה וכוונה ומחשבה (שגם הן מביאות לתוצאות בשטח, רק יותר לאט...) ולכן, כוונו לשם ותגיעו לתוצאות מהירות.

בהצלחה!


יום שבת, 1 באוקטובר 2016

למה החלטתי לא לחלוק את המדריך שלי לזימון של שנה מתוקה?

אז מחר מתחלפת לה שנה עברית. עבורי, כל השנים זו היתה הזדמנות נהדרת לחשבון נפש. לבדיקה מה היה ולמה, לקבלת החלטות והגדרת יעדים. וגם, כמובן, לבדיקה מקיפה של רשימת היעדים שהוגדרה בשנה שעברה. כל דבר שהושג קיבל וי של ניצחון. מבין הדברים שלא יכולתי לסמן לידם וי, מעטים היו כאלה שפשוט הפסקתי לרצות (או החלפתי את הרצון ברצון אחר שהושג) ורובם היו כאלה שמשום מה, לא הצלחתי להשיג. את אלו, לפעמים בשינויים קטנים, הייתי רושמת שוב ברשימה של השנה החדשה.

אז מהי בעצם הבעייתיות של חשיבה שנתית?

למרות האהבה הגדולה שלי לריטואל הזה והוקרת התודה העמוקה שמתפשטת בי עם כל וי שאני מסמנת, הפעם אני רוצה לדבר דווקא על המגבלות שיש להסתכלות על שנה כיחידת זמן למעקב ולמדידה.

בתהליך של אימון בזימון, אנחנו לומדים שיש דברים שיכולים לקרות ברגע. למעשה, כמעט כל דבר שאנחנו יכולים לרצות לזמן יכול לקרות מהר יותר מכפי שאנחנו חושבים. החשיבה שלנו היא תמיד מוגבלת, במיוחד בהשוואה אל אנרגיית הבריאה שאחראית על פס הייצור שמביא לנו את הדברים שאנחנו מזמנים אל חיינו...

אז למה שנה, בעצם? שנה זה לא הרבה זמן? נסו לחשוב על איפה הייתם בדיוק לפני שנה, יום לפני ראש השנה... האם אתם זוכרים? סביר להניח שלא. אני, בכל אופן, בטוח לא זוכרת. למה אנחנו צריכים להשליך כ"כ הרבה על מה שיקרה במרוצת שניים עשר החודשים הבאים?

התחילו לזמן ללא מגבלת זמן

חישבו שניה על הרשימה השנתית: האם אתם מוכנים לקבל את כל מה שכתוב בה כבר מחר בבוקר? לפעמים התשובה תהיה 'לא' וזה בסדר גמור. אך עבור כל הדברים שכן הייתם רוצים לקבל מחר בבוקר... זמנו אותם בהתאם! אחרי הכל, מחשבה יוצרת מציאות. ומדוע ליצור מציאות שבה תקבלו את מה שאתם רוצים מאוחר יותר?

ומה לגבי הדברים שבעצם לא באמת בא לכם לקבל מחר בבוקר? ובכן, לפעמים (רק לפעמים, כן?) זוהי אינדיקציה לאיזושהי חסימה או קושי שכדאי לבחון, כדי שבבוא היום, לא תהיה לכם בעיה לקבל את מה שאתם רוצים.

שנה טובה ומתוקה, מלאת הגשמות מהירות, מדויקות ונפלאות!

יום חמישי, 15 בספטמבר 2016

הקשר האמיתי בין הכנסה פסיבית, נכסים, אמזון ותחושת ביטחון ושפע כלכלי

מהו הקשר האמיתי בין הכנסה פסיבית, אמזון, איביי, ותחושת ביטחון ושפע כלכלי?
בשבועות האחרונים, הרשת גואה בפרסומים על הישראלים שמרוויחים המון כסף באמזון / באמצעות השקעה בנדל"ן / בניית קורסים אינטרנטיים ועוד... 

בכל מקום שרק ניתן, ישנם סיפורי הצלחה אישיים על ההכנסה שהייתה לפני, על הצורך בהכנסה פסיבית ועל הפיתרון - הקורס שילמד אותך איך לייצר לך את ההכנסה שדרושה על מנת להרגיש בטוח. מוגן מפני קיצוצים, פיטורים, בוסים, 9 עד 5 וכו' וכו'. 

הדבר היחיד שנראה שמקבל אפס התייחסות הוא המסקנה "עם הכנסה פסיבית, תרגישו בטוחים."
האם זה נכון? האם זה באמת באמת נכון? 
רמז: אולי ההפך הוא דווקא יותר מדויק?
מה אנחנו באמת צריכים - הכנסה פסיבית על מנת להרגיש ביטחון?
או תחושת ביטחון שתביא בעקבותיה עוד סיבות להרגיש ביטחון, בין השאר, בדמות הכנסה פסיבית?

החדשות הרעות הן: הכנסה פסיבית לא בהכרח תגרום לכם להרגיש ביטחון. הייתי אומרת שזה תלוי מאד באיזו הכנסה מדובר, אבל גם זה לא בהכרח הפרמטר היחידי. לפעמים תחושת ביטחון היא משהו רגעי מאד. לפעמים המיינד שלנו מתעתע בנו, 

החדשות הטובות הן: כשהופכים את הסדר, ומתחילים עם הביטחון, עם מה בעצם ביטחון מסמל לנו ומתמקדים בתחושה, השלב הבא, של מציאת הזדמנויות שיניבו תחושת ביטחון מוגברת, הופך קל וברור הרבה יותר.

ועם הגדרת הביטחון, חשוב להגדיר גם מהו שפע. מה זה אומר ומסמל עבורי, ולהתמקד בתחושות הללו. זה נראה כמו הבדל קטן, אבל כל פעולה שבאה ממקום של ביטחון ושל שפע היא פעולה מדויקת, ממוקדת ועוצמתית יותר.

אז הפעם, הנה לחיי תחושת הביטחון ותחושת השפע שלכם!

יום שלישי, 6 בספטמבר 2016

תקופת ההריון של רעיון. או "איך זה שעדיין לא קיבלתי את מה שאני רוצה?"

תהליכים הם חלק מאד חשוב מהחיים. הדרך שאנחנו עוברים היא זאת שמעצבת אותנו ותורמת להתפתחות שלנו, כאשר התוצאה היא, במקרים רבים, משנית. כן, ממש ככה. התוצאה הופכת מהר מאד פשוט לחלק מהתהליך הבא שנעבור בחיים.

לכן אימון בזימון עוסק בדרך הנכונה אל המטרה. אל המציאות החדשה שלנו. 
כמו במשפט חכם שנאמר לי פעם: "תהני מהדרך, היא בכל מקרה לוקחת זמן..."

"איך זה שעדיין לא קיבלתי את מה שאני רוצה?"
לפעמים אנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע, אבל משהו עדיין לא בשל.
הנטייה הראשונית היא, ברוב המקרים, לחשוב "מה אני עושה לא בסדר?"
והתשובה לכך היא: שום דבר, הכל בסדר! 
כן כן, גם אם יש עדיין דברים שיש לעשותם, כן, גם אם זה לוקח יותר זמן מהרצוי.
גם אם אחרים השיגו כבר מזמן את מה שלך לא מצליח...
יש דברים שאי אפשר להאיץ, ממש כמו הריון. וכמו הריון, זו אינה 'רק' תקופת המתנה.
ובמיוחד כשזה מרגיש כמו תקופת המתנה, זה הסימן בשבילכם לחפש את ה"מתנה" שהתקופה הזאת מביאה לכם.


הזמן הנכון פותח דלתות
התזמון הנכון הוא חלק חשוב בכל פעולה. פעולה מדויקת בתזמון הנכון תהיה פי אלף יותר יעילה מאלף פעולות מאומצות בזמן הלא נכון.
לפעמים אין מה לעשות יותר, צריך רק לחכות. 
ובלחכות, הכוונה לשמוח, לאהוב, להתקדם ולהתפתח. 

וזה משהו שמאד חשוב להבין: אנרגיה של המתנה מביאה עוד אנרגיה של המתנה וזה לא מה שאנחנו מבקשים לעצמנו.
במקום זה, חשוב להתמקד במקומות בהם כבר השגנו את המטרות שלנו ומה הדברים שכן הצלחנו כבר לברוא, ממש להתענג עליהם ולחגוג אותם!


 

יום שני, 22 באוגוסט 2016

אני רוצה חופש! למה כדאי לקחת חופש מהעבודה כדי להשיג שפע כלכלי?

אני רוצה חופש! למה לפעמים חייבים חופש מעבודה כדי להשיג שפע כלכלי?

מה הקשר בין עבודה לחיי שפע? ובפרט, הקשר בין עבודה לשפע כלכלי? 
כולם יודעים שמעבודה שכירה ניתן לחסוך, אבל קצת יותר קשה להתעשר...

מיתוס מספר 1 - להיות עשיר ולחיות בשפע כלכלי זה בעצם אותו דבר


אז זהו, שלא. קיימים מספר מושגים והגדרות שמעצבים את חיינו, בלי שבעצם חקרנו לעומק מה באמת המשמעות שלהם.
לדוגמא, מהי ההגדרה של 'אדם עשיר'? אני מאד אוהבת את ההגדרה של רוברט קיוסאקי, המחבר של 'אבא עשיר אבא עני', לפיה, ברגע שאתה יכול לממן את סגנון החיים שלך לחלוטין מהכנסות פסיביות, אתה עשיר. כלומר, שאם מחר תתפטר מעבודתך, תוכל להמשיך ולחיות באותו סגנון חיים ללא הגבלת זמן. כמובן שניתן לשחק קצת עם המושג הזה, אפשר להתכווצ'ץ קצת ולהגיד שאפשר לחיות עם פחות, או ללכת על החישוב המנוגד, שבו חיים באמת בלי חשבון, וכך בעצם להאריך את הדרך אל היעד. 
אבל האם זו ההגדרה שלכם לאדם עשיר? ואולי עבורכם ההגדרה לאדם עשיר נגזרת מהעשירון בו הוא נמצא ביחס לחברה? 

ומה לגבי שפע כלכלי?
גם המושג הזה אומר משהו אחר לכל אחד מאיתנו. המספר שלכל אחד מאיתנו מייצג שפע כלכלי הוא שונה, והוא תלוי בגורמים רבים: בסגנון החיים שאנחנו רוצים, בצרכים שלנו וגם בפחדים ובתשוקות שלנו.

כשאנחנו עובדים עם הגדרות לא מדויקות ועם גבולות מטושטשים, גם יכולת הזימון שלנו תשקף את זה ונקבל תוצאות לא מדויקות, תוצאות שהן 'ליד' מה שרצינו, בערך אבל לא בדיוק.

מיתוס מספר 2 - קודם צריך שפע כלכלי בבנק ורק אח"כ אפשר להתחיל לחיות חיי שפע


אז זהו, שההפך הוא הנכון. אנחנו חייבים לחיות בתודעת שפע כדי למשוך עוד שפע אלינו. אם נלך ברחוב וכל דבר יזכיר לנו את החוסר, את מה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו או את מה ש'חבל לבזבז עליו את הכסף', אנחנו פשוט ניתקע בחוויה הזאת.

שפע מתחיל בראש. הוא מתחיל מהחלטה מודעת לחיות בשפע. וההחלטה הזאת, בפני עצמה, היא המפתח לחיי שפע אמיתיים, עם חשבון בנק שמן במיוחד. כל הכסף שבעולם לא יכול לשנות תודעת מחסור לתודעת שפע - זו האחריות הבלעדית שלכם לעשות זאת.

מיתוס מספר 3 - עבודה במשכורת גבוהה כשכיר תוביל לשפע כלכלי


אז זהו, שרוב הסיכויים שלא. 

ישנם 2 פגמים עיקריים בניסיון להגיע לשפע כלכלי מעבודה שכירה (ללא שילוב של מקורות הכנסה נוספים) - 

1) בד"כ אין הלימה בין המשך העלייה במשכורת לאורך השנים (מעבר לתקרה מסוימת) לבין העלייה אותה אנחנו רוצים ברמת החיים. לפרנס את עצמך ואת הכלב לעולם ידרוש פחות כסף מאשר מימון מטפלת וחוגים לילדים. אצל מרביתנו, ככל שהשנים עוברות אנחנו רוצים סגנון חיים יקר יותר - חופשות מפנקות יותר, עוזרת בית, רכב חדיש. גם אם מחליטים להצטמצם ולהסתפק במועט, סביר להניח שבשלב זה או אחר, תגענה הוצאות שקשה לצפותן: עלויות של טיפולי שיניים, תרופות וטיפולים לחיזוק ולשימור הגוף המתבגר.

2) יציאה לפנסיה, בניגוד למה שנהוג לחשוב, פירושה לעובד השכיר ירידה חדה בהכנסה, בלי ירידה מקבילה בהוצאות. אנשים נוטים לחשוב שבזמן הפנסיה, יסיימו את תשלומי המשכנתא ויוכלו להצטמצם, הילדים יגדלו וההוצאות בגינם תפחתנה, אבל בפועל, ההוצאות לרוב לא פוחתות בצורה משמעותית, ואת הירידה של סעיף אחד בהוצאות מקזזת עליה באחד הסעיפים האחרים.

וכך, נוצר מצב שדווקא חופש מעבודה שכירה יכול לעזור לנו לקדם את עצמנו, לבנות מקורות הכנסה נוספים ולחזק את הבסיס הכלכלי שלנו. לפנות קצת מקום בראש, לקבוע את היעדים שלנו ולהגדיר באילו כלים נעשה שימוש על מנת להגיע אל היעד.


יום ראשון, 21 באוגוסט 2016

עם מה קל יותר לזמן מציאות? השכל או הלב? ואיזה כובע את חובשת כשאת בוראת את המציאות שלך?

מה יותר דומיננטי אצלך? השכל או הלב? הרגש או ההגיון?
ואיך זה מתקשר לכובע שאת חובשת כשאת בוראת את המציאות שלך?

לכולנו יש המון כובעים, שאנחנו מג'נגלים ביניהם: הכובע של בן הזוג, העובד, הכובע של החבר הטוב, הבן, הנכד, ההורה...

ולא מעט פעמים קורה שהכובע מכתיב לנו מה לעשות... ואנחנו עושים. לא כי זה נכון לנו, לא כי זה באמת יתרום לנו, אלא פשוט, כי עכשיו אנחנו בכובע הזה. 

כנראה שלא נקום באמצע העבודה ונגיד שנמאס לנו, והגיע הזמן ללכת לים. אז אולי זו דוגמא מעט קיצונית, אבל העיקרון כאן הוא חוסר אותנטיות.
לא להגיד מה אני באמת רוצה, מה בא לי, ומה ממש לא מתאים לי. 

אנחנו צריכים את הכובעים השונים, כדי לתפקד בחברה. אבל כשבאים לברוא את המציאות שאנחנו באמת רוצים, באמת כמהים לה, צריך להוריד את כל הכובעים לפני.

למה בעצם? למה אני לא יכולה לכוון לקידום ולהעלאה בעבודה, כשאני בכובע של עובדת מסורה? 

זימון מציאות אותנטי

זימון של מציאות חדשה, כזאת שבאמת בא לך עליה, עובד בצורה הכי מהירה, יעילה, ואפקטיבית, כשאת אותנטית עם עצמך ועם הרצונות העמוקים ביותר שלך. 

כשהנשמה שלך מבקשת ממך משהו, זה לא משנה מה. כמה הגיוני זה (או לא...) זה תמיד זמן טוב להקשיב לה.

וזה לא ממש משנה, אם מה שאת מרגישה הוא דחף לישון יותר, לפנות זמן ללכת לסדנא שאת כבר המון זמן רוצה ללכת אליה, או שהרצונות שלך מתמקדים דווקא במשהו חומרי לחלוטין כמו העלאה של 2,000 שקל במשכורת, אם זה בא ממקום פנימי, ממקום שפשוט 'מרגיש' נכון, זה לא סתם 'דחף' שצריך להתעלם ממנו ואז הוא יעבור... ולא כדאי לחכות או לנסות להשתיק אותו, או להסביר לעצמך שזה לא זמן טוב או בעצם לא ממש נכון לך.

לפעמים צריך פשוט לעשות מה שבא לנו

אנחנו לא מזמנים לעצמנו את ההפי אנד על ידי חבישת כובעים, וגם לא נגיע רחוק אם נקבע את כל היעדים שלנו לפי מה שהשכל רוצה. הלב, שיודע מה את באמת רוצה, הוא גם זה שאיתו צריך לברוא את המציאות.

הדרך לקבל את מה שאת באמת רוצה היא תמיד יותר קלה מהדרך לקבל את הדברים שנראה לך שכדאי שיהיו לך, או אלו שהחברה מלמדת אותנו ש'טובים בשבילנו'...

יום שישי, 19 באוגוסט 2016

אני לא אוהבת לעבוד קשה!


אוקיי, אז חוץ מזה שזה לגמרי נכון, ובשנים האחרונות אני גם מתחילה להבין כמה זה לגיטימי, גם שמתי לב לדבר מעניין שקורה בסביבתי. יותר ויותר אנשים מרשים לעצמם להגיד "לא" לעבודות שמוצעות להם. 

אז בתור הלקוח, זה גורם לי לתסכול. אבל כמגמה, אני חושבת שזו מגמה מבורכת.

בעולם שבו אנשים עושים את מה שעושה להם טוב, ויודעים להגיד 'לא' לדברים שפחות מדויקים עבורם, כולנו נוכל לצמוח ולשגשג. תמיד יהיה מי שיגיד לנו כן, גם אם נצטרך לחפש אחריו קצת יותר... ויותר נכון לכולנו להרגיש טוב עם מה שאנחנו עושים.

ומה לגביך? מתי בפעם האחרונה אמרת 'לא' למשהו שממש, אבל ממש לא בא לך לעשות? 
הרבה פעמים יוצא, שבגלל כל מיני התניות, חברתיות ואחרות, אנחנו אומרים 'כן' גם כשלא כ"כ בא לנו. אפילו, כשמשהו אצלנו בפנים צועק 'ממש לא!'. המחשבה של להגיד לא, לבני זוג, לבני משפחה, לחברים או לקולגות בעבודה, יכולה לפעמים ממש להפך את הקרביים.

אבל מה אם, בעצם, זה יותר נכון להגיד לא? 
מה אם, כשאנחנו אומרים 'לא', אנחנו בעצם עושים טובה לא רק לעצמנו אלא גם לצד השני? 
ומעבר לכך, מה אם כשאנחנו אומרים 'לא' למה שאנחנו לא רוצים, אנחנו ממש מאותתים ליקום שאנחנו מוכנים לדברים אחרים?
מה אם בעקבות ה'לא', יתחילו להגיע יותר דברים אל חיינו שנרצה באמת להגיד להם כן?


יום ראשון, 31 ביולי 2016

7 כללים חשובים למציאת מנטור כלכלי



כשאני התחלתי את הדרך שלי, רציתי מאד מנטור כלכלי, אחד שיוכל להנחות אותי במעלה הסולם וללמד אותי בדיוק איך להפוך לעשירה מאד, למנוע את הטעויות שלי ובקיצור, להביא אותי לשלב 5 בלי שאעבור דרך שלבים 1-4...

7 תובנות שלמדתי במסע שלי ומהמנטורים שפגשתי לאורך הדרך

1) כשמוכנים באמת להקשיב, הרבה אנשים יכולים ללמד אותך שיעורים חשובים, ואנשים שהצליחו אוהבים ללמד.

2) גם אנשים שלא הצליחו אוהבים להשמיע את קולם, כך שחשוב לשים לב לעשייה בפועל של המנטור. קל להגיע למצב שאתה מתהדר בעסקה שהיית שותף לה (אך לא איתרת, הובלת או תרמת לה בצורה יוצאת דופן). 

3) מנטור כלכלי לא חייב להיות אדם שהגיע 5 שלבים אל מעבר לנקודה בה אתה נמצא היום. שלב אחד או שניים מעבר זה בהחלט מספיק. אם יש למנטור שלך את הידע שדרוש לך כדי להגיע אל השלב הבא, השתמש בו. הוא לא צריך להיות עשיר כקורח או להתפרנס אך ורק ממה שהוא מלמד אותך לעשות. הוא פשוט צריך לדעת את מה שאתה רוצה לדעת, וגם, איך להעביר לך את הידע (מה שמחבר אותנו לסעיף מספר 3).

4) חייב להיות לך חיבור אישי טוב עם המנטור שלך. כל הידע שבעולם לא יעזור לך, אם אתם לא באותו הראש ולא מצליחים לדבר את אותה השפה. אם המנטור לא מסוגל להתחבר לנקודה בה אתה נמצא היום, או שאתה פשוט לא מבין אותו, היכולת שלו לעזור לך להגיע אל הנקודה הבאה תהיה מאד מאד מוגבלת. פשוט ככה אנחנו, כבני אדם. אל תפחד לשחרר כאלו. יגיעו אחרים.

5) מערכת יחסים עם מנטור חייבת להיות מבוססת על החלפת ערך.
אל תטעה לחשוב שבגלל שאתה זקוק למנטורינג, אין לך מה להציע בתמורה. פעמים רבות מנטורים ישמחו לחלוק את הידע שלהם, וזה יהיה הערך שהם יקבלו. לפעמים, תצטרך לעשות יותר מזה. וכן, גם לשלם זה בסדר.
את הנקודה הזאת חשוב לי להדגיש: מנטור יכול לקחת ממך כסף (אחוזים או לפגישה או כל מודל אחר) וזה ב-ס-ד-ר. 
קיימת הנחה שמי שאני רוצה שיהיה המנטור שלי, לא צריך את הכסף שלי... ואם הוא צריך, אז אני כבר לא רוצה אותו...
אבל גם מנטור שלא צריך את הכסף שלך, יכול לבקש תשלום. ואחת הסיבות לכך היא שמה שמתקבל בחינם, אנשים נוטים שלא להעריך. גם אם אתה בטוח לחלוטין שאצלך המצב הוא אחרת, אני בטוחה שיש לך לפחות דוגמא אחת למצב שבו חשבת שמה שמוצע בחינם, ערכו פחות...

6) גם בסיועו של המנטור - אתה תעשה טעויות. המנטור שלך לא יוכל למנוע את כולן, אבל הוא ללא ספק יוכל להצביע על מכשולים שלא תראה בעצמך. תתכונן לכך ואל תאשים את המנטור. אי אפשר לטפס במעלה סולם ההצלחה מבלי לעשות כמה טעויות... 

7) צריך לדעת מתי לשחרר את המנטור. לפעמים תרגיש שלמדת את כל מה שאתה יכול ללמוד ולפעמים תרגיש רצון לשנות כיוון. גם אם מערכת היחסים עם המנטור הפכה לאישית, זכור שזכותך להתקדם הלאה. 

יום חמישי, 30 ביוני 2016

אני רוצה! אבל איך משחררים את הפחד?

ברציונל, כולנו יודעים שפחד הוא גורם שמעכב או אפילו ממש מונע מאיתנו לנוע קדימה, לפעול ולהגשים דברים שחשובים לנו. במקרים קיצוניים הוא משתק אותנו לגמרי. ועדיין, אי אפשר פשוט לצוות על הפחד שיעזוב ולקוות שהוא יקשיב וילך...

1 - הפחד שם בשביל להגן עליך. 

אולי לא צריך להגן עלינו, אבל הדבר הראשון שמומלץ לעשות עם כל דבר שאנחנו ממש לא אוהבים ולא מסתדרים איתו הוא להגיד לו תודה. ולא תודה כזאת סתמית. אלא ממש לעצור לרגע ולחשוב על מה בעצם הפחד הזה בא להגן. הוא רק רוצה בטובתך. אז אפשר באמת להודות לו -ומכל הלב. 

2 - לתקשר עם הפחד.

מתי פעם אחרונה ניהלת דו שיח פתוח עם הפחד?  ממש תוך מתן קשב, עד הסוף, למה שיש לו להגיד? ויותר מזה, אפשרת לעצמך להרגיש את הפחד עד הסוף? 
ניתן לבצע תרגיל פשוט (אך לא קל) של ישיבה עם הפחד, בשקט... כמה דקות. לתת לו לחלחל פנימה ולא להתנגד, אלא להפך, לזרום עם התמונות שעולות. אם יפטרו אותי, מה יקרה אז? ואם יגמרו לי כל החסכונות בעקבות הפיטורין, מה יקרה אז? ואם לא אוכל לשלם את החשבונות ואאבד את הבית, מה יקרה אז? המקום הזה שבו אנחנו מקבלים על עצמנו את האובדן, את החוסר, את התוצאה הגרועה ביותר (שהסיכוי שדווקא זו התוצאה שתקבלו הוא די נמוך!) הוא המקום ממנו, באופן כמעט מיידי, מתחילה לצמוח לה תחושת שלווה. 


3 - לשחרר את הפחד מתפקידו (שהוא להגן עלינו...)

אחרי שהלכתם עם הפחד עד הסוף, והקשבתם לו באמת, זה הזמן להגיד לו שלום. אפשר ממש לנשום עמוק ולהגיד בלב את המשפט "תודה רבה לך, פחד מ..., מרגע זה אתה משוחרר מתפקידך להגן עליי."


4 - ללמד את תת המודע שאפשר אחרת.

באמצעות מדיטציה, דמיון מודרך או בשיטה שאני מעדיפה, של downloads של תטא הילינג, הגיע הזמן ללמד את תת המודע שבטוח עבורכם לעשות את אותו הדבר שהפחד ניסה למנוע מכם לעשות. שזה אפשרי, שזה טבעי ושהעשייה היא חלק טבעי מהפעילות שלכם כאן, בחיים האלה, על פני כדור הארץ.