אם מישהו אחר היה מדבר אלינו כמו שאנחנו מרשים לנו לדבר אל עצמנו לפעמים, רוב הסיכויים שהיינו "מפטרים" אותו מהחיים שלנו... אבל כשזה הקול הפנימי, אנחנו מקשיבים לו. שוב ושוב.
מדובר על הקול הפנימי הזה, ששופט ומבקר אותנו, לעיתים קרובות באמצעות מילים מאד לא יפות, כאלה שגורמות להתכווצות ולתחושה לא נעימה...
מאיפה מגיעה הביקורת הפנימית הזו?
שיח פנימי שלילי מגיע ממחשבות שיש לנו, שאנחנו פשוט מאמינים בהן ולא עוצרים לרגע, לשחק את תפקיד החוקר וממש לבדוק, האם הן באמת נכונות.
דיפאק צ'ופרה שואל "מי אתה? האם יש לך תשובה?" במטרה לעורר אותנו לשים לב למי אנחנו לא, בעצם. אנחנו לא השגיאות שאנחנו עושים, אנחנו לא הפעמים שאנחנו לא נחמדים, או מתנהגים בצורה שנראית לנו "לא בסדר".
וכל זמן שאנו מזדהים עם השגיאות שלנו, והטעויות שלנו, והרגעים הפחות מוצלחים שלנו, אנחנו מפספסים את התמונה הגדולה יותר.
איך יוצאים מהלופ?
אנחנו רוצים להגיע למצב שכשהקול הפנימי מדבר, אנחנו לא לוקחים את מה שיש לו לומר כמובן מאליו, אלא מפקפקים. בודקים האם זה באמת נכון והאם מתאים לנו "לקחת אלינו" את מה שהקול הזה אומר.
כדי לעשות זאת, צריך ליצור מרווח בין הקול שמדבר, לעצמי שמקשיב לו. ממש לשים לב לאני שמקשיב לקול הפנימי.
2 דרכים קלות ומומלצות ליצירת מרווח בינינו לבין הקול הפנימי:
1) לחזור על מנטרה הפשוטה "הנני" תוך כדי התמקדות בנשימה. לשים לב למה קורה, לתחושות בגוף. לשים לב ש"הנני" זה לא שטף המחשבות הבלתי פוסק. שיש "הנני" גם בלי זה...
2) להתבונן בנו מבחוץ. כן, ממש ככה. איפה שאתם נמצאים עכשיו, קחו את המודעות שלכם החוצה, ותסתכלו בעצמכם מאחור, איפה שאתם ישובים, שוכבים או עומדים... ממש תראו את עצמכם, מקשיבים לקול הזה... ואת הקול ממשיך לפטפט. אומר לכם דברים ששמעתם כבר אלפי פעמים. אולי שאתם עצלנים, אולי שצריך לזוז מהר, שאין זמן? ממש תקשיבו למה שהוא אומר ואז פשוט תשאלו את עצמכם "האם זה באמת נכון?".
השיטות הסופר-פשוטות האלה, כשמתרגלים אותן, יכולות להביא להקלה עצומה. כשאנחנו כבר לא מאמינים לקול הזה, משהו משתחרר אוטומטית, וחוויה חדשה מגיעה.
התחברת? מי שמרגיש צורך בכלים נוספים ובעזרה ליישם אותם, מוזמן ליצור קשר לשיחת ייעוץ ללא התחייבות.
באהבה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה