ברכותיי - סוף סוף השגת! איך ההרגשה?

מזל טוב, קיבלת בדיוק את מה שרצית! אתמול זה התגשם. 

(* אם התגובה הראשונית שלך הייתה  בסגנון של "בלתי אפשרי" או "קשה לי להאמין..." אז קיבלת פה אחלה סימן אזהרה לעבוד איתו.)

אז הגיע הבוקר שאחרי, זמן להתעורר.... בוקר טוב! איך זה מרגיש? איך זה נראה? איפה זה קורה?

ורגע, למה אני בכלל שואלת אותך את זה?

הרבה פעמים אנחנו רוצים ליצור משהו במציאות שלנו, ומתמקדים ברגע שזה יקרה. אולי בכמה דקות שאח"כ. אבל לא מעבר. אבל השינויים הגדולים שאנחנו מבקשים ליצור משפיעים לנו על החיים, הרבה מעבר לרגע הראשון.

אז השאלה היא, איך זה מרגיש אחרי הפסגה, אחרי ההיי שמגיע עם להשיג את מה שכ"כ רצית?

אם קל לך לדמיין את הבוקר שאחרי, את איך זה מרגיש ואיך החיים נראים, וזה גם מרגיש טוב, ממש טוב, אז יש פה אינדיקציה חזקה לכך שיש התאמה - בינך ובין המטרה.

אבל לא תמיד זה קל. לפעמים זה בלתי אפשרי.
או שלפעמים הדמיון דווקא כן עובד אבל ההרגשה היא לא כזאת שונה. נגיד, אם קיבלתי את הקידום וההעלאה שרציתי, אבל אין שום הבדל באיך שאני מרגישה כשאני קמה בבוקר והשגרה שלי פחות או יותר זהה, כך שלא ייצרתי עוד התלהבות, שמחה, הנאה או רוגע בתהליך ההגשמה.

מה זה בעצם אומר? אנחנו חווים את העולם דרך התחושות ודרך הרגשות שלנו. אין שום משמעות לשינוי בחוץ אם הוא לא יתורגם באיזשהו שלב לשינוי בהרגשה. גם המעבר מצריף לבית המפואר ביותר, לא יעשה שום הבדל בחיים שלנו אם לא נחווה אותו דרך החושים ובאמצעות הרגשות שלנו.

אני מזמינה אותך לצאת למסע כזה בדמיון (ואם זה קצת קשה לעשות אותו לבד, ניתן לעשות אותו בקליניקה שלי ביחד) ולראות מה היום שאחרי מגלה לך...

המודט והנזיר: סיפור זן עם מסר מעניין

זה לא מה שאתה עושה... אלא האיכות של העשיה שקובעת את התוצאה

סיפור עתיק מספר על מודט (אדם העושה מדיטציות) שהשקיע שנים בלמדוט עם מנטרה ספציפית, עד שהגיע לרמה בה התחיל ללמד.

אמנם, צניעותו של המודט היתה רחוקה מלהיות מושלמת, אך המורים במנזר בו התגורר לא היו מודאגים מכך.

לאחר מספר שנים מוצלחות כמורה, המודט לא הרגיש שנותר לו עוד מה ללמוד מאיש, אבל כששמע על נזיר מפורסם שמתגורר בסביבה, ההזדמנות היתה מרגשת מכדי לוותר עליה. הנזיר חי לבד על אי באמצע האדם, אז המודט שכר איש עם סירה לחתור אל האי.

משהגיעו, המודט גילה כבוד רב כלפני הנזיר הזקן. הם שתו תה יחד והמודט שאל את הנזיר לגבי הפרקטיקה הרוחנית שלו. הנזיר ענה שאין לו פרקטיקה שכזו, למעט מנטרה שהוא חוזר עליה שוב ושוב לעצמו. המודט היה מרוצה, היות וזו היתה אותו מנטרה שהשתמש בה בעצמו - אך כשהנזיר הגה את המנטרה בקול רם, המודט נחרד. "מה קרה?" שאל הנזיר "אני לא יודעת מה להגיד, אני חושש שבזבזת את כל חייך. אתה הוגה את המנטרה לא נכון!"

המודט נתן לנזיר את ההגייה הנכונה והנזיר היה מאד מרוצה וביקש להישאר לבד על מנת שיוכל להתחיל ולתרגל מייד. המודט חזר בסירה על פני האגם ובדרכו, הרהר בגורל העצוב של הנזיר. "איזה מזל שבאתי. לפחות יש לו מעט זמן לתרגל באופן נכון, לפני שימות."

בדיוק אז, שם המודט לב שמשיט הסירה נראה המום. הוא הסתובב כדי לראות על מה המשיט מסתכל וראה את הנזיר עומד, ביראת כבוד, על פני המים, ליד הסירה.

"סלח לי, בבקשה. אני שונא להטריח אותך, אבל שכחתי את ההגייה הנכונה שוב. האם תוכל לחזור עליה עבורי?" "אתה ללא ספק לא זקוק לה," גמגם המודט, אבל האיש הזקן התעקש בנימוס עד שהמודט אמר לו שוב איך להגות את המנטרה. 

הנזיר חזר ואמר את המנטרה בזהירות רבה, לאט, שוב ושוב, כשהלך על פני המים חזרה אל האי.