זה לא מה שאתה עושה... אלא האיכות של העשיה שקובעת את התוצאה
סיפור עתיק מספר על מודט (אדם העושה מדיטציות) שהשקיע שנים בלמדוט עם מנטרה ספציפית, עד שהגיע לרמה בה התחיל ללמד.
אמנם, צניעותו של המודט היתה רחוקה מלהיות מושלמת, אך המורים במנזר בו התגורר לא היו מודאגים מכך.
לאחר מספר שנים מוצלחות כמורה, המודט לא הרגיש שנותר לו עוד מה ללמוד מאיש, אבל כששמע על נזיר מפורסם שמתגורר בסביבה, ההזדמנות היתה מרגשת מכדי לוותר עליה. הנזיר חי לבד על אי באמצע האדם, אז המודט שכר איש עם סירה לחתור אל האי.
משהגיעו, המודט גילה כבוד רב כלפני הנזיר הזקן. הם שתו תה יחד והמודט שאל את הנזיר לגבי הפרקטיקה הרוחנית שלו. הנזיר ענה שאין לו פרקטיקה שכזו, למעט מנטרה שהוא חוזר עליה שוב ושוב לעצמו. המודט היה מרוצה, היות וזו היתה אותו מנטרה שהשתמש בה בעצמו - אך כשהנזיר הגה את המנטרה בקול רם, המודט נחרד. "מה קרה?" שאל הנזיר "אני לא יודעת מה להגיד, אני חושש שבזבזת את כל חייך. אתה הוגה את המנטרה לא נכון!"
המודט נתן לנזיר את ההגייה הנכונה והנזיר היה מאד מרוצה וביקש להישאר לבד על מנת שיוכל להתחיל ולתרגל מייד. המודט חזר בסירה על פני האגם ובדרכו, הרהר בגורל העצוב של הנזיר. "איזה מזל שבאתי. לפחות יש לו מעט זמן לתרגל באופן נכון, לפני שימות."
בדיוק אז, שם המודט לב שמשיט הסירה נראה המום. הוא הסתובב כדי לראות על מה המשיט מסתכל וראה את הנזיר עומד, ביראת כבוד, על פני המים, ליד הסירה.
"סלח לי, בבקשה. אני שונא להטריח אותך, אבל שכחתי את ההגייה הנכונה שוב. האם תוכל לחזור עליה עבורי?" "אתה ללא ספק לא זקוק לה," גמגם המודט, אבל האיש הזקן התעקש בנימוס עד שהמודט אמר לו שוב איך להגות את המנטרה.
הנזיר חזר ואמר את המנטרה בזהירות רבה, לאט, שוב ושוב, כשהלך על פני המים חזרה אל האי.
סיפור עתיק מספר על מודט (אדם העושה מדיטציות) שהשקיע שנים בלמדוט עם מנטרה ספציפית, עד שהגיע לרמה בה התחיל ללמד.
אמנם, צניעותו של המודט היתה רחוקה מלהיות מושלמת, אך המורים במנזר בו התגורר לא היו מודאגים מכך.
לאחר מספר שנים מוצלחות כמורה, המודט לא הרגיש שנותר לו עוד מה ללמוד מאיש, אבל כששמע על נזיר מפורסם שמתגורר בסביבה, ההזדמנות היתה מרגשת מכדי לוותר עליה. הנזיר חי לבד על אי באמצע האדם, אז המודט שכר איש עם סירה לחתור אל האי.
משהגיעו, המודט גילה כבוד רב כלפני הנזיר הזקן. הם שתו תה יחד והמודט שאל את הנזיר לגבי הפרקטיקה הרוחנית שלו. הנזיר ענה שאין לו פרקטיקה שכזו, למעט מנטרה שהוא חוזר עליה שוב ושוב לעצמו. המודט היה מרוצה, היות וזו היתה אותו מנטרה שהשתמש בה בעצמו - אך כשהנזיר הגה את המנטרה בקול רם, המודט נחרד. "מה קרה?" שאל הנזיר "אני לא יודעת מה להגיד, אני חושש שבזבזת את כל חייך. אתה הוגה את המנטרה לא נכון!"
המודט נתן לנזיר את ההגייה הנכונה והנזיר היה מאד מרוצה וביקש להישאר לבד על מנת שיוכל להתחיל ולתרגל מייד. המודט חזר בסירה על פני האגם ובדרכו, הרהר בגורל העצוב של הנזיר. "איזה מזל שבאתי. לפחות יש לו מעט זמן לתרגל באופן נכון, לפני שימות."
בדיוק אז, שם המודט לב שמשיט הסירה נראה המום. הוא הסתובב כדי לראות על מה המשיט מסתכל וראה את הנזיר עומד, ביראת כבוד, על פני המים, ליד הסירה.
"סלח לי, בבקשה. אני שונא להטריח אותך, אבל שכחתי את ההגייה הנכונה שוב. האם תוכל לחזור עליה עבורי?" "אתה ללא ספק לא זקוק לה," גמגם המודט, אבל האיש הזקן התעקש בנימוס עד שהמודט אמר לו שוב איך להגות את המנטרה.
הנזיר חזר ואמר את המנטרה בזהירות רבה, לאט, שוב ושוב, כשהלך על פני המים חזרה אל האי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה