נמאס לי!!! מה עושים כשמה שלא עושים, שום דבר לא מצליח?

ההרגשה הזאת של "נמאס לי! מה לא עשיתי, מה לא ניסיתי, שום דבר לא הולך ופשוט נשבר לי" היא חלק כמעט בלתי נמנע מחיים של עשייה, זימון והגשמות.

למרות שהתחושה הראשונית שמתלווה להרגשה הזאת היא שמשהו לא בסדר, אפשר (וכדאי) להסתכל עליה בצורה אחרת, כהרגשה שמאותתת שאנחנו בתהליך, ושהגיע הזמן לעצור ולבחור דרך קלה יותר בהמשך.

אז איך לוקחים הרגשה קצת מבאסת והופכים אותה למנוף להתקדמות?

שלב ראשון: לתת לתסכול את המקום שלו.

הקול הפנימי הזה, שאומר שמשהו לא בסדר, שהדברים צריכים להיות אחרת ממה שהם בפועל, ימשיך לדבר ולדבר עד שיתנו לו מקום. עד שיקשיבו לו. זה לא אומר שהוא צודק, רגשות שליליים לא מנבאים את המציאות העתידית שלנו, הם אינדיקציה לדיאלוג פנימי שלנו, וכדאי לא לקחת כל דיאלוג כזה יותר מדי ברצינות... נקודה קטנה למחשבה: כמה פעמים האמנתם שמשהו שלילי מסוים יקרה והוא לא קרה (או שקרה משהו עדין יותר, כזה שלא באמת היה צריך להדאיג אתכם כ"כ?).

שלב שני: לשים לב. ההרגשה הזאת מבקשת לעשות STOP.

בשלב הנמאס לי, אנחנו בעצם נמצאים בעיצומו של ויכוח עם המציאות והכעס הוא למעשה אינדיקטור לצורך שלא קיבל מענה. בפועל, זו הזמנה להיזכר בחוק המאמץ המזערי, שמזכיר שיש נתיב (יחסית) נטול מאמץ אל המקום שאתם מעוניינים להגיע אליו.

שלב שלישי: לבחור בנתיב אחר. 

עם ראש ולב שקטים ונקיים יותר, פתאום מתחילים לשים לב לדרכי פעולה נוספות, אחרות, כאלה נתיב שההליכה בהן כרוכה בפחות מאמץ. אפילו אם הדרך האלטרנטיבית לא בהכרח מופיעה מיד. אם יש קצת המתנה, זו יכולה להיות הזדמנות נפלאה לתת לראש לנוח קצת. חשוב לזכור שחוסר פעולה עדיף מעודף פעולה שמונעת מלחץ ומתסכול.