לעשות שינוי: איך הופכים שינוי מדבר קשה לדבר קל (ואפילו מובן מאליו)

כשלא טוב לנו, אבל גם לא ממש ממש רע, נורא קשה לנו לעשות שינוי.

כי מי בעצם מבטיח לי שאחרי השינוי יהיה יותר טוב?
וכרגע אפשר להסתדר עם מה שיש... אז נכון שאולי אני רוצה יותר, אבל בעצם, הפחד מהשינוי מאפיל על הרצון לעשות שינוי.
נשמע מוכר? לרובנו קשה מאד לעשות שינוי כשעדיין אפשר להסתדר "עם מה שיש".

אז איך בכל זאת צוברים מומנטום כדי לעשות את השינוי?
הכל מתחיל בשאלה "למה?".

למה באמת לעשות את השינוי הזה, מה זה ייתן לי?
האם באמת קוסם לי להשיג את מה שאני רוצה?
איך זה הולך להרגיש להשיג את הדבר הזה?
והתשובה לשאלה הזאת צריכה להגיע מהלב, מהרגש, ולא מהשכל.
אנחנו צריכים להרגיש תשוקה אמיתית, רצון חזק ואמיתי להגשים את הדבר הזה בחיינו.

כשיש לנו את התשוקה האמיתית הזאת, את התשובה ל"למה", נהיה הרבה יותר קשה להסתדר עם מה שיש, הרבה יותר קשה לקבל את זה שאנחנו לא פועלים כדי להביא אל חיינו את מה שאנחנו רוצים.

כשהפוקוס הוא על מה שאקבל ולא על מה שאולי אפסיד,
כשהפוקוס הוא על שפע היתרונות שיש בללכת על מה שאני רוצה,
נהיה הרבה יותר קל, לפעמים עד כדי מובן מאליו, שהגיע הזמן... לעשות שינוי.

אז תתחילו מהלמה. תתמקדו. תצבעו את התמונה שאתם רוצים בצבעים הכי חזקים,
שימו לב לאיך זה מרגיש, בגוף ובנשמה, ואח"כ לכו ותעשו את הצעד הקטן הראשון בכיוון.
אתם עומדים לגלות שהוא הרבה יותר קל משחשבתם קודם 

מאיפה לוקחים את האומץ ללכת בעקבות החלום?

ללכת אחרי מה שאנחנו באמת רוצים, בעקבות הקריאה של הלב, מעלה חששות רבים:

בד"כ מדובר בשינוי באורח החיים, לעיתים קרובות זה כולל עזיבת מקום עבודה בטוח, אולי מערכות יחסים שאינן משרתות אותנו עוד או גובות מאיתנו מחירים שאיננו רוצים לשלם...

ותמיד, במעבר מהמוכר והידוע אל הלא ידוע, יש פחד, חשש. ואלו יכולים להיות ממש משתקים.

הדרך אל השחרור: לצלול אל תוך הפחד

עלינו להיות מוכנים לפגוש את המקום האפל הזה, של הפחד והחשש, במחשבות שלנו.
להתמודד איתו. לראות את התרחיש הכי גרוע. לנשום למרות הכיווץ, להישאר שם למרות שזה מאד לא נעים.

ברגע שניכנע למקום הזה במחשבות שלנו ונחווה אותו בתחושות שלנו, נוכל לעשות איתו שלום ולשחרר אותו, וכשנעשה את זה - נגלה שנטלנו ממנו את הכוח שהיה לו עלינו.
לאחר שנעשה את זה, נגלה שהמצב המאיים כבר לא יכול לאיים עלינו באותו האופן, כי ראינו את המפלצת. הסתכלנו לה ב"לבן של העין".

רובנו לא עושים את זה, וכשעולה החשש מהנורא מכל, הפחד שמדגדג ומבקש התייחסות, אנחנו מנסים להידבר איתו, או "לחשוב חיובי" או פשוט ממש מתאמצים למצוא הגנות ולהראות לו שאין לו מקום... ולספק לעצמנו ביטחון כנגד המצב הזה, הנוראי, העתידי.

מה בעצם פוגשים שם, כשמתעמתים עם הפחד הזה?

פוגשים באם כל הפחדים, הפחד ממוות פיזי ו/או רגשי. מאחורי הבושה, הכאב, אי הנוחות, תחושות הכישלון והאכזבה, אנחנו פוגשים את הפחד הבסיסי לחיות חיים ששקולים למוות או פשוט לחדול מלהיות.

להתיידד עם המקום הזה, האפל וחסר התקווה, בו כל הדברים מסתיימים (או נמשכים לנצח בתהום אפלה) זו אחת המשימות המאתגרות והקשות ביותר שתוכלו לקחת על עצמכם. אבל הפירות של ההתמודדות הזו, תחושת החופש והקלילות שתפגשו מהצד השני, יתמכו בכם ויעזרו לכם להגשים את ההפך הגמור מהמצב הזה.

אחרי שתחוו את הריק, הלא-כלום והכליה, אחרי שתתמסרו, האור פשוט ימשוך אתכם אליו, בקלות ובטבעיות שכזו... הייעוד שלכם יקרא לכם. ואז, הו אז, יהיה הרבה יותר קל להיענות לקריאה...

בצלילות הזו תוכלו לזהות את המוות שקיים כל יום, כתוצאה מההתנגדות למימוש הרצונות האמיתיים שלכם. תוכלו לראות שההתעקשות לשמור על הבטוח והמוכר גובה מחירים יקרים מכפי שאתם (אולי) מעוניינים לשלם... ומהמקום הזה, לעשות בחירה חדשה, חופשית מפחד.

איך להפסיק את השיח הפנימי השלילי שלי עם עצמי?

אם מישהו אחר היה מדבר אלינו כמו שאנחנו מרשים לנו לדבר אל עצמנו לפעמים, רוב הסיכויים שהיינו "מפטרים" אותו מהחיים שלנו... אבל כשזה הקול הפנימי, אנחנו מקשיבים לו. שוב ושוב. 

מדובר על הקול הפנימי הזה, ששופט ומבקר אותנו, לעיתים קרובות באמצעות מילים מאד לא יפות, כאלה שגורמות להתכווצות ולתחושה לא נעימה... 

מאיפה מגיעה הביקורת הפנימית הזו?

שיח פנימי שלילי מגיע ממחשבות שיש לנו, שאנחנו פשוט מאמינים בהן ולא עוצרים לרגע, לשחק את תפקיד החוקר וממש לבדוק, האם הן באמת נכונות.

דיפאק צ'ופרה שואל "מי אתה? האם יש לך תשובה?" במטרה לעורר אותנו לשים לב למי אנחנו לא, בעצם. אנחנו לא השגיאות שאנחנו עושים, אנחנו לא הפעמים שאנחנו לא נחמדים, או מתנהגים בצורה שנראית לנו "לא בסדר". 

וכל זמן שאנו מזדהים עם השגיאות שלנו, והטעויות שלנו, והרגעים הפחות מוצלחים שלנו, אנחנו מפספסים את התמונה הגדולה יותר. 

איך יוצאים מהלופ?

אנחנו רוצים להגיע למצב שכשהקול הפנימי מדבר, אנחנו לא לוקחים את מה שיש לו לומר כמובן מאליו, אלא מפקפקים. בודקים האם זה באמת נכון והאם מתאים לנו "לקחת אלינו" את מה שהקול הזה אומר.

כדי לעשות זאת, צריך ליצור מרווח בין הקול שמדבר, לעצמי שמקשיב לו. ממש לשים לב לאני שמקשיב לקול הפנימי.

2 דרכים קלות ומומלצות ליצירת מרווח בינינו לבין הקול הפנימי:

1) לחזור על מנטרה הפשוטה "הנני" תוך כדי התמקדות בנשימה. לשים לב למה קורה, לתחושות בגוף. לשים לב ש"הנני" זה לא שטף המחשבות הבלתי פוסק. שיש "הנני" גם בלי זה...

2) להתבונן בנו מבחוץ. כן, ממש ככה. איפה שאתם נמצאים עכשיו, קחו את המודעות שלכם החוצה, ותסתכלו בעצמכם מאחור, איפה שאתם ישובים, שוכבים או עומדים... ממש תראו את עצמכם, מקשיבים לקול הזה... ואת הקול ממשיך לפטפט. אומר לכם דברים ששמעתם כבר אלפי פעמים. אולי שאתם עצלנים, אולי שצריך לזוז מהר, שאין זמן? ממש תקשיבו למה שהוא אומר ואז פשוט תשאלו את עצמכם "האם זה באמת נכון?". 

השיטות הסופר-פשוטות האלה, כשמתרגלים אותן, יכולות להביא להקלה עצומה. כשאנחנו כבר לא מאמינים לקול הזה, משהו משתחרר אוטומטית, וחוויה חדשה מגיעה. 

התחברת? מי שמרגיש צורך בכלים נוספים ובעזרה ליישם אותם, מוזמן ליצור קשר לשיחת ייעוץ ללא התחייבות.

באהבה!

אבל מה אם אתאכזב?

מכירים את המשוואה של "אם אקווה, אתאכזב."?

מי מאיתנו לא ציפה למשהו והתאכזב כשזה לא קרה? כשיש ציפיות, יש אכזבה. והאכזבה יכולה להיות מאד כואבת. עד כדי כך שלפעמים, נחסום את עצמנו מלהרגיש, נחסום את עצמנו מלרצות.

אז מה בעצם קורה שם, עם גברת אכזבה? השיעור שהיא לימדה רבים מאיתנו כשפגשנו בה היא פשוט לא לצפות, להתנתק... לרצות פחות...

אין לי מושג מה אני רוצה

הרבה פעמים, התנתקות מהרגשות שלנו מעידה על קיום מנגנון הגנה מאכזבה ומהרגשות הקשים שנלווים לתחושת כישלון.
המנגנון הזה רוצה בטובתנו, אבל התוצאה בפועל שהמנגנון מייצר היא חיים רדודים יותר מבחינה רגשית, עם הרבה פחות שמחה והתלהבות.

אבל מה אם אתאכזב?

אז כן, לרצות ולהתאכזב זה לא נעים. אבל אני מזמינה אתכם להסתכל על התמונה הגדולה יותר, על מה שקורה כשלא רוצים בכלל ומתנתקים מהרגש, על מה קורה כשמוותרים. האם זה באמת יותר טוב?

אבל יד ביד עם האכזבה על כך שלא קיבלנו את מה שרצינו, יש שם גם מתנה, שיעור בשבילנו. לפעמים האכזבה כ"כ חזקה ודומיננטית שאנחנו מפספסים את המתנה שהגיעה, וחבל! היא באמת שם.

אז מה אפשר לעשות? לייצר משוואה חדשה, שתהדהד עם התחושות הפנימיות שלכם. ממש כזאת שתתגבר בעוצמתה על המשוואה הקודמת. לדוגמא, המשוואה "אם יש אכזבה, יש גם מתנה ושיעור יקרי ערך שם, במיוחד בשבילי!" יכולה לגרום לנו להתחבר אל עצמנו ואל הרגש, ולהרשות לעצמנו לחלום, וגם להגשים.

איך לזמן לעצמך את הלקוח המושלם (לפרילנסרית ולעצמאית שבתחילת הדרך)

בהתחלת הדרך העצמאית שלך?
כמה זמן את משקיעה במחשבה על לקוחות חדשים?
על איך להשיג אותם, איפה הם נמצאים ואיך את יכולה להביא אותם אלייך?

יציאה לדרך חדשה כזאת בד"כ מלווה בחששות כבדים, מכל הסוגים והמינים.
תוסיפי לזה את העובדה שתמיד יש המון דברים שצריך לעשות שלא קשורים ישירות לעיסוק שלך: שיווק, גבייה, ניהול... וככה יוצא שהחיפוש אחרי לקוחות חדשים, גם באופן אקטיבי וגם במחשבה, הופך להיות מקור לדאגה, לאי נחת ולמתח.

כשחסר דיוק בחזון שלנו, מה שקורה הרבה בתחילת הדרך, יוצא לפעמים לעבוד עם לקוחות שהם פשוט מעצבנים. לא מתקשרים בגובה העיניים, באים בהמון דרישות ולוקחים המון אנרגיה וזמן. לא כיף!

אז במקום להתמקד במה שיש, או במאמצים לשפר את המצב הקיים, אני מזמינה אותך לחשוב על המצב הרצוי. ובפרט, על הדברים הבאים -

קווים לדמותו של הלקוח המושלם שלך: איך הוא מתנהג כלפייך? כיצד אתם מתקשרים ביניכם? באיזו תכיפות אתם מתקשרים? מה סגנון הדיבור שלו? המראה? איך את מרגישה כשאת חושבת עליו?

העבודה המושלמת: בכמה שעות עבודה מדובר? איך העבודה עם הלקוח המושלם מרגישה? ממלאת, מספקת, משמחת, מאתגרת? באיזו אווירה את עובדת?

התשלום: כמה את רוצה לקבל עבור שירותייך? באיזה אופן את מקבלת את זה? מתי? איך זה מרגיש?

הכלל הוא: ככל שיהיו לך יותר פרטים - יותר טוב. ככל שתהיי יותר ספציפית, התמונה בראש תתבהר. וככל שהתמונה מתבהרת, קל יותר להתחבר לרגשות החיוביים שמגיעים עם הלקוח המושלם, שהעבודה איתו מושלמת והתשלום מספק ומתקבל בקלות ובהנאה. תתמקדי ברגשות החיוביים האלה, תנשמי עמוק לתוכם, שימי לב לתחושות שלך, למה שעולה...

כאן טמון המפתח. מהמקום הזה את מזמנת, לא סתם לקוחות ועבודה, אלא בדיוק את מה שאת באמת רוצה.

התחברת? את מוזמנת בחום לפגישה ממוקדת בה נעשה את התהליך ביחד ונשחרר את מה שעוצר אותך מלזמן לעצמך את הלקוח המושלם כבר היום.